שעון מטוטלת – מדיוק מרבי לפריט עיצובי

Published in

מדידת זמן מדויקת הייתה מאז ומעולם משאת נפשו של האדם. מאז שחר ההיסטוריה נעשו ניסיונות למדוד את הזמן תוך הסתמכות על האמצעים הטכנולוגיים והידע שהיה קיים אז. שעוני שמש ושעוני חול היו בין האמצעים ששימשו לכך במשך שנים רבות. בשנת 1656 הגיח שעון חדש אל העולם, הידוע בכינויו – שעון מטוטלת.

שעון מטוטלת, שהיה כלי חדשני ומתוחכם יחסית לזמנו, הומצא על ידי כריסטיאן הויגנס, ממציא הולנדי שהיה גם פיזיקאי, מתמטיקאי ואסטרונום. (אותו הויגנס, אגב, הוא אביו מולידו של שעון הכיס, שבמשך מאות שנים שימש כאמצעי אישי למדידת זמן).  שעון המטוטלת מאפשר מדידה מדויקת מאד של זמן, בשתי מגבלות: האחת – השעון חייב להיות נייח. הזזה של השעון, האצה או הסעה שלו ממקום למקום עלולים, ואכן פוגעים, בדיוק שלו. גם עקמומיות בהצבה שלו או בתלייה שלו הן בהחלט דברים שעשויים לפגוע בדיוק של שעון מטוטלת.

התנאי הנוסף הוא דריכת השעון ומשיכת שרשרת המאפשרת את המשך תנועת המטוטלת. פעולת הדריכה נעשתה בעבר מדי יום, ובשעונים גדולים שהיו מוצבים בכיכרות מרכזיות של הערים הגדולות באירופי היה אדם מסוים הממונה על דריכת השעון מדי יום. שעון מטוטלת ביתי מהדגמים המאוחרים יותר, שנמכרו בכל העולם גם בשנות השישים והשבעים, דרש דריכת המערכת פעם בשבועיים לערך.

שעון מטוטלת ותכנון זמן:
 כאמור, במשך תקופות ארוכות היה שעון גדול מרכזי תלוי בכיכר המרכזית של ערים רבות והיה המדד המרכזי לזרימת הזמן. כל המערכת הכלכלית והחברתית בעיר נסמכה על השעון הזה. מאוחר יותר נוצרו דגמים מוקטנים של שעוני המטוטלת שנמכרו במחירים סבירים ואפשרו לכל משפחה להיות הבעלים המאושרים של שעון מטוטלת. שעונים מאוחרים יותר אפשרו גם צלצול על פי זמן: צלצול יחיד בכל מחצית השעה ומספר צלצולי פעמון על פי השעה העגולה.

רק בשנות הארבעים של המאה העשרים, כמעט שלוש מאות שנה אחרי המצאת שעון המטוטלת, הומצא מנגנון יעיל ממנו, הוא שעון הקפיץ. שעון זה נטרל את בעיית הנייחות של שעון מטוטלת. ואפשר גם את בנייתו של שעון היד. כיום משמש שעון המטוטלת בעיקר כפריט עיצובי, ועדיין שומר על מקומו כחלק אינטגראלי בעיצוב קלאסי של חללים או כעיצוב רטרו.