לחם במדינות שונות

Published in

כמעט לכל מדינה בעולם יש את המאפה האהוב שלה. את הלחם שמשמש את אזרחיה מזה דורי דורות. הלחם הוא חלק חשוב בתרבות של כל מדינה ודרך הלחם אפשר ללמוד לא מעט על האופי הקולינארי של התשובים. אתם מוזמנים להצטרף אלינו למסע קולינארי מסביב לעולם.
 
פיתה – הלחם של המזרח התיכון
המזרח התיכון היה מאז ומעולם אזור פורה מאוד מה שאפשר להקציב לכל סועד כמות גדולה יותר של לחם שנחשב למזון בסיסי ובמקרים לא נדירים, גם יחיד. אופיים של תושבי האזור כשוכני אוהלים שלא היו להם תנורים גדולים אלא רק פלטת מתכת להניח עליה את הבצק המותפח הובילה ליצירתה של הפיתה. בהעדר תנור לא ניתן לאפות כיכר לחם עבה ונסיונות להכין כיכר לחם על פלטה רותחת סופם להכשל ולהסתיים באכילת בצק לא אפוי.
על כן, הפיתה הייתה פתרון מצויין – היא דקה, וכך ניתן להבטיח שתאפה היטב גם על פלטה, היא דורשת כמויות גדגולות יחסית של חיטה, שהייתה מצוייה בשפע באזור. ומעל הכל, היא רכה וטעימה – מה שהוביל להשתמרותה כלחם הפופולארי ביותר באזור גם שנים ארוכות אחרי שהאוהלים ננטשו ותושבי האזור עברו למגורי קבע.
 
טורטיה – הלחם של מקסיקו
החיטה הייתה במקסיקו מצרך יקר המציאות ותושבי המדינה הסתפקו, ברצון רב, אגב, בלחם שמקורו בגרעיני התירס ולא בגרעיני החיטה. התערובת שנוצרה מקמח תירס ומים הייתה דלילה בהרבה מזו שנעשתה מחיטה והדרך היחידה להופכה ללחם כלשהו הייתה להניח את הבלילה על פלטה רותחת. כך הגיעו לעולם הטורטיות. האפשרות למלא את הטורטיות במגוון מילויים טעימים והערך הקלורי הנמוך יחסית שלה הפכו אותה למוצר יצוא מוביל וכיום מליוני אנשים רעבים בכל רחבי העולם נהנים ממנה.
 
לחם רוסי "קלאסי"
רוסיה של ימי הביניים הייתה שונה מאוד מרוסיה שאנו מכירים היום. זו הייתה מדינה קרה שהחקלאות בה פגרה רבות אחרי החקלאות במדינות אחרות, חמות יותר. המחסור התמידי במזון זמין הוביל את הרוסים לאפות לחם כבד מאוד ומשביע מאוד שלעיתים די היה בפרוסה אחת ממנו על מנת להשביע ילד או אדם עובד. באמצעות שילוב דגנים נוספים שהיו זולים יותר מהחיטה (כמו שיפון, קוסמת, שעורה או שיבולת שועל) יצרו הרוסים לחם כבד וחמצמץ שנחשב היום למעדן בפי מביני עניין.